רשלנות רפואית בהגדרתה לא מחפשת “כוונה” או “זדון” במעשיו של הרופא, אלא מתייחסת לסטנדרט רפואי סביר. המצב כפי שהוא כיום מצביע על כך שרופאי המשפחה אינם יכולים לעמוד בסטנדרט רפואי סביר ובהתאם אנו נתקלים במספר הולך וגדל של מקרי רשלנות רפואית של רופאי משפחה
זירת היועצים בשיתוף עו”ד שני קרוטר- צור, ממשרד עו”ד אייל בן ישי יום שישי, 02 באוקטובר 2015, 12:48
לאחרונה עלה לאוויר קמפיין חדש של אחת מקופות החולים הגדולות, אשר רבים מאיתנו נתקלו בו, הנושא את השם “רופא המשפחה היום איכות חיים מחר”. הקמפיין מציג לכאורה תמונה לפיה בריאותו של המטופל בידיו, ואם יפנה לרופא המשפחה, הדבר מבטיח לו עתיד בריאותי טוב יותר.
על פי דוח שפורסם ביוני 2015, על ידי מינהל תכנון אסטרטגי וכלכלי של משרד הבריאות, רשומים בישראל 1,901 רופאים מומחים ברפואת משפחה. ביחס לאוכלוסייה שיעור המומחים עומד על 0.22 רופאים לאלף נפש. כלומר, רופא מומחה ברפואת משפחה אחד לכל 4,500 איש. למרות שישנם רק כ-2,000 רופאים בעלי התמחות ברפואת משפחה, קופות החולים בישראל מספקות שירותי רפואת משפחה באמצעות 4,627 רופאים, כאשר 44% מהם הנם רופאים כלליים, ללא כל התמחות כלשהי, ולבטח אינם בעלי מומחיות ברפואת משפחה.
על פי דוח של משרד הבריאות מדצמבר 2014, הדן באי שוויון בבריאות וההתמודדות עמו, עולה כי קיימת בעיית נגישות וזמינות של שירותי בריאות בקהילה. הדוח מצביע על זמני המתנה ארוכים המונעים מחלק נכבד מהאוכלוסייה קבלת טיפול רפואי חיוני ובמועד.
כך גם כאשר מגיע מטופל להיבדק על ידי רופא המשפחה, והזמן המוקצב לבדיקה הנו מזערי ועומד על כ-10 דקות בלבד. במהלך בדיקה זו נדרש רופא המשפחה לחזור ולעבור על ההיסטוריה של המטופל, לבצע בדיקה גופנית, לאבחן את מצבו, לתת טיפול רפואי, לשלוח לבדיקות מעבדה ולבדיקות משלימות, להפנות למומחים ספציפיים, להוציא מרשמים ולתעד את הבדיקה ברשומה הממוחשבת. כל אלה ב-10 דקות.
להתמחות בתחום רפואת המשפחה לא נלווית היוקרה של תחומי התמחות אחרים ברפואה, כגון כירורגיה, קרדיולוגיה וכולי, ומצד שני אנשים רבים אינם יודעים או מבינים את החשיבות של רפואת המשפחה ומידת השפעתה על בריאות המטופל, ואף על חייו.
לרוב, רופא המשפחה הינו הרופא היחיד שעמו עומד המטופל בקשר רציף, הוא מי שמכיר את ההיסטוריה הרפואית של המטופל, מרכז אצלו את כל המידע הרפואי, ממצאי בדיקות מומחים וכולי. מעבר לכך, רופא המשפחה הינו לעתים רבות הגורם הראשון בעל היכולת המקצועית לזהות ממצאים חריגים במצבו של המטופל. בדרך כלל הוא גם המומחה הראשון שאליו פונה המטופל עם התסמינים הראשוניים של מחלה ו/או של מצב רפואי דחוף.
לדוגמה, רופא משפחה טוב ומיומן יוכל לזהות ולהבדיל בין תלונות על כאבים רגילים לבין כאבים המלמדים על אירוע לבבי ולהבטיח פנייה מידית לבית החולים לאבחון וקבלת טיפל רפואי. הפניה של מטופל על ידי רופא משפחה לטיפול בביה”ח בתוך פחות מ-6 שעות מתחילת הסימפטומים של אירוע לבבי, יכולה להציל את חייו של המטופל ולמנוע נכות לבבית קשה.
לכן נודעת חשיבות רבה לטיב בדיקתו של רופא המשפחה, מסקנותיו והחלטותיו בדבר הפניה למומחים ו/או טיפול רפואי מידי. אצל רבים מהמטופלים הבדיקה אצל רופא המשפחה הנה צומת דרכים בטיפול הרפואי, אשר תכריע את גורלם.
חרף חשיבות זו והשלכותיה הרות הגורל על מצבו הרפואי של כל מטופל ומטופל, הסטטיסטיקה מצביעה על מצב קשה של חסר במומחים בתחום רפואת המשפחה, ועל רופאים הנדרשים לתת מענה רפואי מלא תוך זמן מועט וקצוב.
גורלם של חולים וההשפעה הקרדינאלית של רופא המשפחה על חיי אדם נדונה רבות בפסיקת בית המשפט. כך לדוגמה בעניינה של מ. ל. אשר תבעה את שירותי בריאות כללית בטענה כי רופאת המשפחה התרשלה באבחון סרטן המעי הגס. השופטת בלהה טולקובסקי הדנה בתיק, קבעה כי רופאת המשפחה לא פעלה כנדרש עת שלא הפנתה את התובעת לבירור על ידי מומחה גסטרו, למרות שזו פנתה אליה מספר פעמים עם תלונות על כאבי בטן. על אף שהתובעת החלימה ממחלת הסרטן, פסק בית המשפט לתובעת פיצוי של למעלה מ-600,000 שקלים, לאור מסכת הייסורים שעברה בעקבות האיחור באבחון ובהם ניתוח חירום וכימותרפיה.
כך גם בעניינה של הגב’ א. אשר תבעה את שירותי בריאות כללית, התייחסה השופטת גילאור לתפקידו הייחודי של רופא המשפחה וקבעה כי “רופא המשפחה, נדרש להבנה בתחום רחב של מחלות והוא הראשון בשרשרת המטפלים…”, תוך שהיא קובעת כי רופאת המשפחה התרשלה באבחון דלקת במסתם הלב של המטופלת.
על אחריותו המרכזית של רופא המשפחה הרחיב השופט שפירא, מבקר המדינה כיום, בפסק דינו במקרה של ש. א. נגד שירותי בריאות כללית, שבו פסק כי רופא המשפחה התרשל בטיפול בנער בן 17 אשר התלונן תקופה ארוכה על כאבי ראש וסחרחורות, ואשר אובחן גידול בראשו באיחור של כ-3 שנים.
השופט שפירא הגדיר בפסק הדין את רופא המשפחה כ”שומר השער”, הראשון בשרשרת המטפלים והאחראי על ניהול הטיפול בחולה. כך גם התייחס לאחריות המורחבת של רופא המשפחה וקבע –
“על הרופא לבחון את המחלות הפחות שכיחות תוך שהוא מעריך את מסוכנותן ואת הישנותן במקרה שלפניו, והכל באופן סביר וביחס ישיר לתלונות החולה, ועוצמת הכאב וכמובן לתדירות התלונות. … עליו להיות בעל כושר אבחנה וניסיון כדי לבור את המוץ מן התבן. האבחנה היא יסוד הרפואה ואבחנה נכונה היא סוד המקצוע. גילוי מוקדם, ולמצער גילוי בזמן, יציל חיים”.
סטנדרט רפואי זה, כנדרש בכל מדינה מערבית מתוקנת וכפי שהטיבו לנסחו בתי המשפט בישראל, נוגע לכולנו. כל אחד מאתנו יזדקק למעקב לאחר גיל 50 לאבחון סרטן המעי הגס, כל אחת מהנשים בחברתנו תזדקק למעקב באמצעות בדיקת PAP וממוגרפיה מעל גיל 50, כל אחד מאתנו שיסבול מבעיה ממושכת ו/או חריגה של כאבי ראש, בטן או גב. כולנו בסופו של יום תלויים בסטנדרט הרפואי ובטיפול הרפואי של רופא המשפחה שלנו.
פסיקה לחוד ומציאות לחוד
כאמור, התמונה העולה מהנתונים העדכניים כפי שמפורסם על ידי משרד הבריאות וכן כפי שעולה מפסיקת בתי המשפט הנה מדאיגה. חיי כולנו נתונים בידי רופאים אשר אינם בעלי מומחיות אינם זמינים ואינם יכולים להעניק טיפול כנדרש, בשל אילוצי המערכת.
רשלנות רפואית בהגדרתה לא מחפשת “כוונה” או “זדון” במעשיו של הרופא, אלא מתייחסת לסטנדרט רפואי סביר. המצב כפי שהוא כיום מצביע על כך שרופאי המשפחה אינם יכולים לעמוד בסטנדרט רפואי סביר, ובהתאם, אנו נתקלים במספר הולך וגדל של מקרי רשלנות רפואית של רופאי משפחה.
יודגש, הביקורת אינה אישית כלפי רופאי המשפחה, אשר לבטח משתדלים לבצע עבודתם נאמנה אלא כלפי המערכת בכללותה, משרד הבריאות וקופות החולים. אלו מתעלמים מהמצב הקיים, תוך שימוש בקמפיינים פופוליסטיים ריקים מתוכן במציאות של חוסר משווע ברופאים מומחים ובהעדר תקצוב נאות.
מערכת בריאות זו, אשר מפקירה מטופלים, תוך ידיעה ברורה שאינה יכולה לספק להם שירותי בריאות בסיסיים וחיוניים במסגרת שירותי הרפואה הציבוריים בקהילה, הנה בהכרח מערכת רפואה רשלנית.
הכתבה מאת עו”ד שני קרוטר- צור, ממשרד עו”ד אייל בן ישי המתמחה בתחום הרשלנות הרפואית באדיבות בשיתוף ובאדיבות אתר עורכי דין LawGuide.co.il
