עמית תומר / פורסם בעיתון “מעריב” בתאריך 09.02.15
בן 41 מהדרום טוען שבעקבות סיבוך בניתוח בבית חולים סורוקה שקע חודשיים בתרדמת ונשקפה סכנה לחייו. בנוסף הוא סובל מבעיות זיכרון, מתקשה לתפקד ונקלע למצוקה כלכלית; סורוקה: “לומדים את התביעה, לא מדובר ברשלנות רפואית”
כאשר תושב הדרום בן 41 החליט לעבור ניתוח לקיצור קיבה, הוא לא דמיין שכך זה יסתיים: חודשיים בתרדמת, חצי שנה נוספת בשיקום ונכות של 100% עד היום, שנתיים לאחר המקרה. כעת הוא ואשתו תובעים מיליוני שקלים מבית החולים “סורוקה” בבאר שבע, שבו התבצע הניתוח.
“בעלי סבל מעודף משקל”, סיפרה אשתו. “ניסינו דיאטות וזה לא עזר, אז החלטנו שיעבור את הניתוח. אמרו לנו שזה ניתוח פשוט ולא מסוכן. הקפדנו לעשות את כל הבדיקות ולא תיארנו לעצמנו שזה מה שיקרה”.
הניתוח עבר כשורה, אבל כשהמנותח עבר להתאוששות החלו הבעיות. לפי כתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי במרכז, צינורית ההנשמה ששמרה על זרימת החמצן לגופו בעת שהיה מורדם בניתוח הוצאה מוקדם מידי.
המטופל, שעוד שהה תחת חומרי ההרדמה, לא הצליח לחזור לנשום כרגיל. רק לאחר שש שעות הבחינו בכך הרופאים – אך בשלב זה הוא כבר סבל מקריסה נשימתית ונזקק להחייאה, עיסוי לב והחדרת צינורית הנשמה. במשך חודשיים הוא היה בתרדמת ונשקפה סכנה לחייו.
“קמנו כל בוקר ולא ידענו אם הוא ישרוד”, הוסיפה האישה, “כל פעם היה מסתמן איזשהו שיפור, אבל אז הרופאים היו אומרים שיש שוב החמרה. הוא היה עם רגל בקבר, זה נס שהוא חי”.
כשהתעורר, נשאר עוד שלושה חודשים באשפוז בסורוקה, ולאחר מכן הועבר למחלקת השיקום הנשימתי במרכז הרפואי שיבא תל השומר לצורך גמילה מצינורית הנשמה. שם אובחן כסובל ממחלה נוירולוגית קריטית הפוגעת בשרירים שנגרמה בעקבות האשפוז הממושך בטיפול נמרץ. בהמשך אף אובחן שהוא לקה בבעיות זיכרון והוא סובל בקשיים בתקשורת.
ד”ר דניאל גבע, מומחה בהרדמה ולשעבר מנהל מחלקת הרדמה והתאוששות בבית החולים קפלן ברחובות, קבע כי הטיפול בו היה מלווה בשורה של כשלים. “הטיפול הרפואי שניתן לו חרג מסטנדרט רפואי סביר”, כתב בחוות דעתו. “ניתנו לו תרופות שאינן מקובלות לחולים עם השמנת יתר קיצונית, צינורית ההנשמה לאחר הניתוח הוצאה מקודם מדי ללא התחשבות בנתוני ההרדמה וההתאוששות שהכתיבו מהלך ארוך וזהיר, והכשל הסופי בשרשרת היה ההתרשלות באבחון והטיפול באבחון והטיפול בדיכוי הנשימתי ממנו סבל”.
אחרי שמונה חודשים הוא השתחרר מבית החולים ושב הביתה, אך מאז לא שב לעצמו לחלוטין. “הוא לא אותו בן אדם”, אמרה אשתו. “הוא היה גבר חזק ואבא פעיל לשני ילדינו.עכשיו הוא לא מסוגל ללכת יותר מכמה צעדים בודדים. הוא מרותק לכיסא גלגלים, צריך עזרה בכל פעולה פשוטה כמו להתלבש או להתקלח והזיכרון שלו לטווח הקצר נפגע. הוא יכול לשאול אותי עשרות פעמים איזה יום היום. הוא היה הנדסאי חשמל, אבל מאז האירוע איננו מסוגל לעבוד, וגם אני לא עובדת כי הוא צריך השגחה צמודה ומפחד להישאר לבד אפילו לכמה דקות. בנוסף נקלענו למצוקה כלכלית, חיינו ברמה נורמאלית, בלי מינוס, ועכשיו נאלצנו לקחת הלוואות שלא ברור איך נחזיר”.
לדברי עו”ד שני קרוטר-צור, ממשרד עורכי הדין “אייל בן ישי”, שהגיש את התביעה: “החולה נחשף לסיכונים ולסיבוכים מיותרים ובלתי מקובלים הניתנים למניעה. אילו הצוות הרפואי היה פועל כנדרש, הייתה נמנעת הנכות הקשה ממנה הוא סובל”.
מבית החולים סורוקה נמסר בתגובה: “אנו לומדים את כתב התביעה ונגיב כמקובל, כחלק מההליך המשפטי. מדובר במקרה שאין בצידו רשלנות רפואית“.
