פורסם ב-Ynet בתאריך 27.01.15 / ירון קלנר
כשחשה היולדת בת ה-34 בכאבים חזקים והתלוננה, קראה לה המיילדת של בית החולים מעייני הישועה בבני ברק, “מפונקת” ולא התייחסה לתלונותיה, מה שגרם לאיחור בזיהוי קרע ברחם, שהוביל למותה של התינוקת. עכשיו היולדת תובעת את בית החולים
המיילדת לא התייחסה ליולדת – והתינוקת מתה. המיילדת קבעה שהיולדת מפונקת ולא טיפלה בה כראוי. הקרע ברחם זוהה רק באיחור, וכתוצאה מכך היא איבדה את התינוקת שנשאה ברחמה במשך תשעה חודשים, ונמצאה בסכנת חיים בעצמה. כעת המשפחה תובעת את בית החולים מעייני הישועה בטענה שטיפלו באופן רשלני.
א’, שהייתה בת 34 בזמן האירוע, הגיעה למעייני הישועה שבבני ברק לפני שנה ושלושה חודשים לאחר שסבלה מכאבים בבטן. היא ביקשה שהצוות הרפואי יבדוק אותה, והתריעה שהיא חשה כאבים שאינם צירי לידה.
אחרי שתי לידות, טענה בפניהם, היא כבר יודעת להבדיל. אלא שלדברי בעלה של היולדת, הצוות הרפואי אמר לו כי אשתו, הנאנקת מכאבים, סובלת עקב סף כאב נמוך. “היא מפונקת”, טוען הבעל שנאמר לו.
בדיקת האולטראסאונד גילתה האטה בדופק
רק שעה אחרי שהיולדת החלה להתלונן על כאבים חדים ולסבול מהקאות, בוצעה בדיקת אולטרסאונד שגילתה האטה חמורה בדופק העובר. גם אז, לפי התביעה, הצוות הרפואי לא התעשת, והתעכב בהעברתה של א’ לחדר הניתוח.
כשלבסוף בוצע הניתוח הקיסרי הדחוף, שלוש שעות לאחר שהגיעה לראשונה לבית החולים, א’ ילדה תינוקת ללא רוח חיים. הצוות ביצע החייאה על הפעוטה ואשפז אותה בפגייה כשהיא מונשמת.
היא נלחמה על חייה, אך נפטרה כעבור חמישה ימים. מאז המקרה, נטען בתביעה, א’ נמצאת במצב נפשי קשה, נאלצת לקחת כדורים פסיכיאטריים ולא מסוגלת לשוב לעבודה במערכת החינוך.
“אבחון הקרע במועד בו החל או בסמוך אליו היה יכול למנוע את מצוקת התינוקת ואת פטירתה. לאור מצבה הבריאותי התקין של א’ ושל העובר בקבלתם לבית החולים, אבחון בזמן היה מאפשר לידה של תינוקת בריאה לחלוטין.
הצוות הרפואי פעל בנגוד לפרקטיקה הרפואית”
אין ספק כי הצוות הרפואי פעל בניגוד לפרקטיקה הרפואית ולחובת הזהירות הנדרשת”, אומר עו”ד אייל בן ישי שהגיש את התביעה נגד מעייני הישועה לבית המשפט מחוזי מרכז.
ח’ בעלה של היולדת אומר: “בעקבות המוות של התינוקת שלנו, החיים שלנו כבר לא אותו הדבר. אנחנו מתקשים לתפקד, אשתי לא חזרה לעבודה, היא במצב נפשי קשה, ובמקביל צריכה להמשיך לטפל בשני הילדים הקטנים שלנו שסובלים ממצוקה ומתקשים להבין, לקבל ולעכל שאחותם נפטרה ולא באה עם אמא הביתה”.
“אנחנו נקרעים בין האמונה לבין הייסורים שאנחנו עוברים, הכאב והאבדן, כשאנחנו יודעים שהבת שלנו הייתה צריכה להיות בחיים ומתה בגלל רשלנות של בית החולים. המתנו בציפייה ללידת ביתנו השלישית וחלמנו להביא לעולם ילדים נוספים, כמצוות פרו ורבו, והיום אנחנו לא יודעים אם בכלל נוכל להביא עוד ילדים.
“אני לא יודע, גם היום שנה אחרי, איך להסביר לילדים למה לא יהיו להם עוד אחים כמו כל החברים שלהם, ואיך להתמודד עם הבן שלי ששואל למה אמא “מקולקלת”. הטראומה הזו מלווה אותי כל יום. הזלזול של הצוות הרפואי בכאבים החמורים של אשתי וההתייחסות אליה מצד האחות כאל מפונקת כשהיא זעקה מכאבים. המראה של התינוקת שלי בפגייה מחוברת למכונות. סמכנו על הצוות הרפואי ופשוט התעלמו מהתלונות של אשתי, אשתי הייתה בסכנת חיים ולילדה שלי פשוט נתנו למות”.
המנהל הרפואי של מעייני הישועה, פרופ’ מוטי רביד, מסר: “אנו כמובן מנועים מלהסגיר פרטים קליניים. התביעה מתבררת בבית המשפט וכתב ההגנה מסביר את פרטי האירוע. הצוות הרפואי משתתף בצער האם והמשפחה והביע את צערו בפני האם. המהלך הקליני היה מאד בלתי אופייני ואף שננקטו כל אמצעי הזהירות, התוצאה הייתה קשה. התמונה פרוסה במלואה בפני בית המשפט. אנו מביעים אמון מלא בשיקול הדעת של בית המשפט”.
