עו”ד אייל בן ישי פורסם: 07.07.15 , 20:11
אלמנתו של עובד נמל אשדוד שחלה בסרטן הלוע האפי תבעה גמלה מהביטוח הלאומי. אחרי מאבק ארוך נקבע שתנאי העבודה השפיעו על מצבו
בתום מאבק משפטי של תשע שנים הצליחה לאחרונה אלמנתו של עובד נמל אשדוד לזכות בגמלה מהביטוח הלאומי: הבעל, שעבד במתקן שמדי שנה משנע מיליוני טון של פוספטים ואשלג, מת ב-1996 מסרטן הלוע האפי. אחרי תהפוכות שונות בהליך קבע בית הדין לעבודה שתנאי העבודה לכל הפחות החמירו את מצבו, ולכן אלמנתו תזכה לתגמולים מהביטוח הלאומי.
נושא הבטיחות והגהות בעבודה במתקן התפזורות שבנמל אשדוד, המשנע מדי שנה כארבעה מיליון טון פוספטים ואשלג, העסיק רבות את בית המשפט ומשרד התמ”ת בשנות ה-90 של המאה הקודמת. בדיקות שערכו מומחים העלו כי יש להפחית את החשיפה לרעלים המופצים במסגרת העיסוק בחומרים המסוכנים, ובעקבות זאת עבר המתקן תהפוכות: נבנו בו מתקנים שנועדו למנוע הרעלה, בוצעו בו עבודות איטום והחלו להקפיד על שימוש במסכות מגן לעובדים.
את אחת התביעות הגישה אלמנתו של עובד המתקן, שהלך לעולמו ב-1996 בהיותו בן 39 לאחר שנלחם במשך כחמש שנים בסרטן בחלל מערות האף. טענתה הייתה שבעלה המנוח לקה במחלה בשל החשיפה הממושכת לחומרים המסרטנים במסגרת עבודתו. אלא שתביעתה נדחתה לאחר שהשופט אילן סופר הסתמך על חוות דעת מומחה שלפיה אין קשר סיבתי בין החשיפה לקרינה מייננת במתקן לבין המחלה שממנה סבל המנוח.
השופט קיבל את עמדת המומחה שלפיה אין להתייחס אל כלל מקרי הסרטן כמקשה אחת, שכן כל סוג של המחלה נגרם מגורמי סיכון שונים, ועובדה היא שהמנוח היה היחיד שחלה בסרטן הלוע והאף מקרב עובדי המתקן.
אלא שהאלמנה הגישה ערעור שהתקבל בבית הדין הארצי לעבודה, והתיק הוחזר לבית הדין האזורי עם הוראה למינוי מומחה נוסף בתיק. ואכן, חוות דעתו של המומחה החדש הפכה את הקערה על פיה. הוא קבע שהעבודה במתקן הביאה לכך שגם המנוח וגם הרופאים השונים שבדקו אותו לא התייחסו ברצינות לתלונותיו על קשיים בנשימה ואף סתום. לטעמו, אם היה עובד במקום אחר, סביר להניח שהתלונות היו מטופלות אחרת, והמחלה הייתה מתגלה בשלב הרבה יותר מוקדם, שהיה מאפשר גם ריפוי מלא.
ללכת לקראתה
השופט סופר החליט לקבל את חוות הדעת השנייה והסביר כי אמנם לאורך גלגוליו השונים של התיק נשמעו חוות דעת שונות מטעם מומחים שונים, שחלקו זה על דעתו של זה, אולם בית הדין רשאי לבחור להאמין לזו של המומחה מטעמו, שנתפס כאובייקטיבי יותר מהמומחים מטעם הצדדים, ואינו מקבל תשלום מצד מי מבעלי הדין.
יתרה מזו, השופט סבר שכשיש בפני בית הדין חוות דעת בתיק העוסק בביטחון סוציאלי יש להפעיל כל ספק לטובת המבוטח. בפרט במקרה כמו זה, העוסקת בגמלת תלויים לאלמנה, שגם כך קשה לה להוכיח את תביעתה מפאת מותו של המנוח, ועל כן יש להקל עמה וללכת לקראתה.
בכך דחה השופט סופר את התנגדות הביטוח הלאומי לקבלת חוות הדעת החדשה, שלטעמו מעוררת ספקות ומבוססת על השערות ותיאוריות. השופט קבע כי אמנם המומחה לא מצא קשר סיבתי במובן שהמחלה נגרמה מחמת תנאי העבודה, אולם די בכך שתנאי העבודה הם שהחמירו את המחלה עקב האבחון המאוחר כדי לקיים קשרי סיבתי משפטי ורפואי בין העבודה למחלה.
משכך האלמנה זכאית לתגמולים מביטוח לאומי, שגם חויב בהוצאות משפט של 5,000 שקל.
