רפואת משפחה הינה תחום התמחות ברפואה. הרופא המתמחה בה רוכש במהלך התמחותו ידע רב בכל תחומי הרפואה, ובהיבטים הגופניים והנפשיים של הרפואה.
רופא המשפחה מכיר את מטופליו במשך שנים, יודע וצריך להכיר את ההיסטוריה הרפואית שלהם. בדרך כלל הוא הרופא הראשון אליו פונים כאשר צצה בעיה רפואית או כשאר ישנו חשש לקיומה של בעיה כלשהי, ועל כן הוא הראשון לקבוע אם המטופל שלפניו בריא או חולה, האם יש צורך בבירור מעמיק של בעיה רפואית והוא הראשון להפנות לבדיקות המתאימות לאבחונה של מחלה או בעיה רפואית.
כל רופא, לרבות רופא המשפחה, חב בחובת זהירות כלפיי מטופליו. אם ימצא בימ”ש כי הרופא הפר במהלך מתן הטיפול הרפואי את חובת הזהירות שמוטלת עליו, הוא יקבע שהרופא נהג ברשלנות ויטיל עליו אחריות נזיקית ברשלנות.
אבחון לקוי או גילוי מאוחר של מחלה, מכל סוג שהוא, בגלל טיפול רשלני או שגוי של הרופא עלול לשאת עמו תוצאות קשות ופגיעה באבדן סיכויי ההחלמה של המטופל ומותו.
אם הוכיח תובע בבית המשפט את הקשר הסיבתי שבין רשלנות הרופא – האבחון והגילוי המאוחר, לבין הנזק שנגרם לו כתוצאה מן ההתרשלות, בית המשפט יבחן את גובה הנזק שנגרם לתובע, בין היתר בקיצור תוחלת חייו, כאב וסבל ועוד, ויקבע את גובה הפיצוי.
בחלק מן המקרים בהם נקבע שהרופא המטפל אכן נהג ברשלנות, אך התובע שניזוק לא הצליח להוכיח את הקשר סיבתי בין הטיפול הרשלני של הרופא לבין הנזק שנגרם, בתי המשפט בכל זאת פוסקים פיצוי לתובע. בתי המשפט מכירים בראש נזק מסוג “אבדן סיכויי החלמה”- לפיו בעקבות אי גילויה המוקדם של המחלה והאבחון השגוי איבד המטופל את סיכויו להירפא או לקבל טיפול מאריך ימים, כנזק בר פיצוי.
בית המשפט חווה דעתו באשר לאופי ואופן הטיפול הניתן על ידי רופא המשפחה באומרו כי ראוי כי רופא משפחה יקדיש מזמנו וישוחח עם המטופל על מנת שיוכל לראות את כל התמונה ולהבין את מצבו הרפואי של המטופל לאשורו. עוד קבע בית המשפט כי חובתו של רופא המשפחה מוגברת במקרים בהם מתלונן המטופל תלונות חוזרות ונשנות. כך למשל כאשר מטופל מגיע ומתלונן על כאב ראש, זוהי תלונה שכיחה שיתכן שלא מעידה על מצב רפואי חמור, אבל לפעמים קיומם של כאבי ראש ומיגרנות חוזרות עשויים להעיד על מצב רפואי המחייב את הרופא לבחון את תדירות הכאבים, אופיים, עוצמתם ושכיחותם ולהפנות לטיפול בהתאם.
מן הפסיקה:
מ.ל., צעירה בת 30 אשר אובחנה כחולת סרטן המעי הגס, פנתה מספר פעמים במהלך תקופה של כמעט שנה לרופאת המשפחה בתלונות על כאבי בטן, דימומים בפי הטבעת ביציאות ובחילות. רופאת המשפחה התרשמה במסגרת הטיפול הופנתה לבדיקות דם ושתן, נרשם טיפול תרופתי והיא אף הופנתה וביצעה בדיקת קולונוסקופיה קצרה ובדיקת CT שנמצאו תקינות. בדיקת הקולונוסקופיה בוצעה באיחור בשל אי קביעת תור ע”י המטופלת. בחלוף כשנה מאז התלוננה לראשונה אובחנה מ.ל. כחולה במחלת סרטן המעי הגס אשר גרם לחסימה מלאה של המעי הגס, היא נותחה מיד עם איבחונה, המעי הגס נכרת כמעט במלואו ומ.ל. החלימה לחלוטין מן המחלה.
בית המשפט פסק כי התנהלות רופאת המשפחה במהלך פניותיה הראשונות של מ.ל. לרופאה עומדת בסטנדרט של רופא המשפחה הסביר, אך היא נהגה ברשלנות כאשר לא הפנתה אותה לבדיקת קולונוסקופיה מלאה וכשלא הסבירה לתובעת שעליה לפנות להמשך בירור מצבה הרפואי במכון הגסטרו במקביל להפנייתה לבית החולים לבירור מצבה.
למרות שהתובעת לעתים לא שיתפה פעולה עם הנחיות הרופאים, עדיין מצא בית המשפט את רופאת המשפחה כאחראית לנזק של התובעת, בין היתר, מאחר ולא הסבירה את האבחנות האפשריות ולא הפנתה לבדיקות מסוימות. לתובעת נקבעו פיצויים בסך 1,230,000 ש”ח.
(תא (ת”א) 37740/08, מ.ל נ’ שרון סילברמן ואח’, ניתן ביום 10.11.11)
